אתם מגיעים לכאן באמצע החיים.
חיים שיש בהם היסטוריה, ניסיון, ידע, קשרים, אחריות, הרגלים וסדרי עדיפויות.
אנחנו לא יודעים מה הביא אתכם לכאן היום.
אולי משהו מטריד אתכם.
אולי מישהו הציע לכם לבוא.
אולי אתם פשוט סקרנים.
מה שלא תהיה הסיבה, אתם מגיעים עם הבנה של החיים שלכם ושל עצמכם,
שהתפתחה תוך כדי שחייתם אותם.
לדברים מסוימים אתם שמים לב.
לאחרים לא.
דברים מסוימים נשארים איתכם.
לאחרים לא.
דברים מסוימים חוזרים.
בדברים מסוימים אתם בוטחים.
באחרים אתם מטילים ספק.
דברים מסוימים הופכים לחלק מהאופן שבו אתם מבינים את החיים שלכם ואת עצמכם.
דברים מסוימים הופכים לחלק ממה שאתם עושים.
לאחרים לא.
וכל זה ממשיך להשתנות בזמן שאתם חיים.
רוב הזמן אנחנו לא חושבים על החיים כעל משהו שצריך לבחון.
אנחנו עסוקים בלחיות אותם.
רציפות ושינוי
רובנו חיים מתוך ציפייה למידה מסוימת של רציפות.
מחר כנראה יהיה קשור להיום.
אבל גם כשהחיים מרגישים רציפים, הם משתנים כל הזמן.
תחומי האחריות משתנים.
קשרים משתנים.
מה שחשוב לנו משתנה.
הגוף משתנה.
שינויים מסוימים קורים בבת אחת; רבים קורים בשקט.
אנחנו מסתגלים, לומדים, מוצאים דרך אחרת וממשיכים.
גם שינויים אחרים יכולים לקרות בשקט.
תנועה יכולה להרגיש אחרת בהדרגה.
השינה יכולה להשתנות.
משהו יכול לקרות בלי להיות חשוב מספיק כדי לשנות את מהלך היום.
ואז, לפעמים, משהו נעשה קשה להתעלם ממנו.
כאב הוא דוגמה אחת.
לפעמים רק אז אנחנו מביטים לאחור ותוהים:
מתי זה התחיל?
מה שאנחנו יכולים להבחין בו
חלק גדול ממה שקורה בתוכנו לא מגיע למודעות שלנו.
אנחנו לא עוקבים במודע אחרי האיברים, העצבים, השרירים,
או אחרי אינספור התהליכים שמתרחשים בזמן שאנחנו חיים.
אבל אנחנו כן שמים לב לדברים.
אנחנו מתעוררים ומרגישים רעננים.
אנחנו זזים בלי לחשוב הרבה על התנועה.
אנחנו מתרכזים במשהו ומסיימים אותו.
רוב הזמן אנחנו פשוט ממשיכים.
בפעם אחרת, משהו מושך את תשומת הלב שלנו.
אולי אנחנו שמים לב שישבנו שעות.
אולי הנשימה מרגישה אחרת.
אולי משהו בגוף מטריד אותנו.
אנחנו קמים.
התנועה מרגישה אחרת.
בפעם אחרת, אנחנו שמים לב למשהו אחר.
אנחנו עייפים.
החשיבה דורשת יותר מאמץ.
לפעמים אנחנו שמים לב לדבר אחד.
לפעמים כמה דברים מופיעים יחד.
אנחנו עשויים לתהות אם הם קשורים.
לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים.
לפעמים לא.
לפעמים אנחנו שמים לב, משווים, שואלים ולומדים בלי להבין את כל מה שקורה בתוכנו.
מה שאנחנו מצפים לו
אנחנו מצפים לדברים לאורך כל היום.
אנחנו מצפים שהכיסא יתמוך בנו.
אנחנו מצפים שהמכונית תניע.
אנחנו מצפים לישון הלילה.
אנחנו מצפים שהגוף שלנו יעשה הרבה מהדברים שעשה אתמול.
רוב הזמן, דברים קורים פחות או יותר כפי שציפינו.
אנחנו קמים.
אנחנו הולכים.
אנחנו ממשיכים ביום שלנו.
לעתים קרובות אנחנו כמעט לא חושבים על הציפייה עצמה.
לפעמים משהו קורה אחרת.
אנחנו מצפים שהיציאה מהמכונית תהיה עניין רגיל.
הפעם זה כואב.
אחרי זמן מה, אנחנו עשויים להתחיל לצפות שזה יכאב.
ויום אחד, אולי זה לא כואב.
כשאנחנו עושים משהו, בדרך כלל יש לנו מושג כלשהו מה אנחנו מקווים שיקרה.
אולי זה קורה, אולי לא.
אולי משהו אחר משתנה.
ולפעמים אנחנו שמים לב למשהו שלא חיפשנו.
מה שאנחנו יודעים ומה שאנחנו עושים
יש הרבה דברים שאנחנו יודעים ועושים.
אנחנו מחליטים לעשות משהו.
אנחנו עושים אותו.
לפעמים זה הופך לחלק מחיי היומיום.
משהו משתנה ואנחנו מסתגלים.
אנחנו מוצאים דרך אחרת.
אנחנו גם עושים דברים שלא עשינו קודם.
אנחנו לומדים.
שואלים מישהו.
עושים משהו.
רואים מה קורה.
לפעמים זה קורה כפי שקיווינו.
לפעמים לא.
לפעמים אנחנו עושים את זה שוב.
לפעמים אנחנו עושים משהו אחרת.
ויש גם דברים שאנחנו יודעים אבל לא עושים.
אני יודע שאני צריך...
לפעמים אנחנו מתחילים.
לפעמים אנחנו דוחים.
לפעמים אנחנו מפסיקים.
לפעמים אנחנו חוזרים.
אנחנו לא תמיד יודעים מה יקרה לפני שאנחנו עושים משהו.
לפעמים אנחנו מוצאים את מה שעובד בשבילנו.
לפעמים אנחנו לומדים משהו ועושים משהו אחרת.
ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים:
ניסיתי הכול.
לקחת פסק זמן
אנחנו כבר לוקחים פסק זמן בדרכים רבות.
יוצאים להליכה.
יושבים בשקט.
מקשיבים למוזיקה.
שוכבים.
שותים קפה.
עושים מדיטציה.
לפעמים אנחנו פשוט עוצרים את מה שאנחנו עושים לזמן מה.
לפעמים אנחנו יודעים בדיוק למה.
לפעמים אנחנו לא צריכים סיבה.
אולי משהו מטריד אותנו.
אולי אנחנו עייפים.
אולי התרכזנו שעות.
אולי משהו מעסיק את המחשבות שלנו.
או אולי אנחנו פשוט מזהים:
אני צריך קצת פסק זמן.
לפעמים אנחנו נרגעים בקלות.
לפעמים לא.
לפעמים אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים מהזמן הזה.
לפעמים לא.
במשך כמעט עשרים שנה עם CogniSpine,
ההקשבה לאנשים שינתה חלק מהדברים שאנחנו שמים אליהם לב.
במה הם הבחינו.
למה הם ציפו.
מה הם ידעו ועשו.
במה הם הפסיקו.
למה הם חזרו.
במה הם הטילו ספק.
ומה לפעמים התבהר רק מאוחר יותר.
הדפים האלה צמחו מתוך חלק מההקשבה והלמידה הזאת.
מה שנשאר איתנו
הגעתם לכאן עם החיים שלכם.
עם הניסיון שלכם.
עם מה שאתם יודעים.
עם האנשים שחשובים לכם.
עם דברים שעשיתם.
עם דברים שלמדתם.
עם דברים שהפכו לחלק ממה שאתם עושים.
תוך כדי קריאה, אולי זיהיתם משהו מהניסיון שלכם.
אולי משהו הזכיר לכם משהו שקרה קודם.
אולי מישהו עלה בדעתכם.
אולי מחשבה מסוימת נשארה איתכם.
אולי משהו שכבר ידעתם נראה עכשיו קצת אחרת.
או אולי משהו חדש רק מתחיל להתגבש.
לאן זה ממשיך מכאן הוא חלק מהחיים שלכם.
החיים נמשכים
הגעתם לכאן באמצע החיים.
קראתם את הדפים האלה בתוכם.
החיים נמשכים מהמקום שבו אתם נמצאים עכשיו.